(א) ובאין לחלוק אם יש בה כו׳ דין חלוקה דגינה הוא שיגיע על כ״א שיעור שיוכל לזרוע עליו חצי קב וכמ״ש בסי׳ קע״א וגם בסי׳ רי״ח ואף ע״ג דיש בה דין חלוקה כ״ר ובאין לחלוק ור״ל דכ״א מהן שירצה לחלוק יכול לכפות לחבירו לחלוק ולעשות כותל ביניהם וכמ״ש בסימן קנ״ז ובר״ס קע״א אפילו אגינה ושדה:
מחייבין אותו לגדור כו׳ כצ״ל אותו וכן הוא ל׳ המשנה מחייבין אותו וכ״כ רבינו בסמוך אין מחייבין אותו דודאי אין מחייבין את שניהן כשנתרצו שלא לעשות מחיצה מיהו גם גירסת אותם מצינו לפרש דר״ל כ״א משניהן מחייבין א׳ לחבירו וק״ל:
דמסתמא הוי כמקום שנהגו כו׳ בחידושי רמב״ן כתב ז״ל ותמיהני אי משום שאסור לאדם לעמוד על שדה חבירו בשעה שעומדת בקמותיה מאי חומרא דגינה מבקעה ושמא דרך בני אדם להפסיד בזרעוני גינה יותר מבקעה או מפני שכל ימות השנה יש שם זרעים משא״כ בבקעה אלא בשעה שעומדת בקמותיה או מפני שיש בה אילנות ונחמדין למראה וטובים למאכל ונפשו של אדם מתאוה להן יותר מן התבואות עכ״ל וזה הטעם שייך נמי למ״ד דגדר הגינה אינו אלא משום שיהא נתפס כגנב דבגינות יש אילנות טובות וראוין לאכול חיין צריכין שמירה יותר מגניבה מבקעה שהוא שדה לבן וק״ל ומדלא כ״ר שיעור מחיצה זו שהיא ד״א ואדרבה מביא על זה דברי הרמב״ם דכתב בי״ט סגי משמע דהכי ס״ל ומש״ר בסמוך בסעיף ז׳ ז״ל ה״מ בגדר שבינו לבין חבירו משום היזק ראייה ביארתי שם ע״ש:
(6b) לפרש״י כו׳ אבל ר״י פי׳ כו׳ עד״ר:
(טז) דבמקום שנהגו שלא לגדור פי׳ בינו לחבירו והא דכ״ר סתם מקום שנהגו שלא לגדור משום דכבר כתב בתחילת דבריו דבמקום שנהגו שלא לגדור דקתני במתניתין אגדר שבינו לבין חבירו קאי. אין לחלק בין כו׳ לטעמיה אזיל דכ׳ לעיל דל״ש בין גדר מקיף לגדר ניקף:
אבל אם במקום שנהגו כו׳ כל הדברים האלו למד רבי׳ מחידושי הרמב״ן ע״ש וכתב שם שבמקום שלא נהגו לגדור אפי׳ אם אמר אני אגדור למחר ביני ובינך לאו כל כמיניה ודאי דיחוי קמדחי ליה:
אף אם גדר המקיף הרביעית כו׳ האי אף אאם גדר גם הרביעית ור״ל מכ״ש כשלא גדר אלא ג׳ וק״ל:
אלא במה שכנגד שדהו והוא ל׳ הרמב״ן ואינו ר״ל כנגדו במשך באורך וברוחב שכנגד שדהו אלא כנגד שיעור הנאתו לפי ערך כמות השדות וגדולתן הצריכין שמירה כדמפרש בשם הרמ״ה ואזיל ויש חילוק בין אם נותן לו מכנגד שדהו ובמשך רוחב ואורך ממש ובין אם נותן לו כדי הנאתו לפעמים כמעט הכפול והא לך ציורו כזה? כשהפנימי אמה על אמה והציורין שסביבו ג״כ כל אחד אמה ועשה גדר אחד סביב כולם אם ישלם פנימי להגדר שכנגד הפנימי מהד׳ רוחות החצי יצטרך לשלם ב״א לחלקו וכשישלם לפי שבא בתשבורת לא יצטרך לשלם כי אם אמה א׳ ושליש אמה מהוצאת הגדר והוא חלק התשיעי מהציור שבו ט׳ פעמים אמה על אמה עם הפנימי גם מן הסברא הוא שלא ישלם הפנימי בחציה מן הד׳ שכנגדו ממש מפני דהגדר הפנימי בכל צד משומר לחיצון מבפנים מהפנימי והוא נראה להחוש ומציור זה תקיש לשאר ציורים ודוק. ונראה דהרמ״ה אל׳ הגמרא דב״ק קאי דשם דף כ׳ בעי לפשוט מהא דתנן גדר ג׳ פטור הניקף הא גדר רביעית חייב ש״מ זה נהנה וזה לא חסר חייב ומשני שאני התם דא״ל מקיף את גרמת לי היקפא יתירתא עכ״ל וכתבו שם התוס׳ מדקאמר היקפא יתירתא מוכח דאגדר מבחוץ סביב שדהו איירי דאי בגדר בפנים איירי וכדפי׳ רש״י הול״ל את גרמת לי כל זה ההיקף דהא כל אותו גדר לא נעשה [אלא] להפסיק בין שדותיו לשדה הניקף אלא מבחוץ אית להו היקפא יתירתא והוא משום דמחמת שדה האמצעי ההיקף גדול יותר מדאי עכ״ל וכדברים האלה כ׳ הנ״י בשם הרמ״ה בשמעתין דגדר מקיף הנ״ל בפלוגתא דת״ק ור׳ יוסי וסיים וכתב בשמו ז״ל מהא שמעינן דכי מיחייב ניקף לפום היקפא יתירתא דגרם ליה למקיף הוא דמיחייב ליה לבד עכ״ל ע״ש וזהו ג״כ כוונת רבי׳ במאי דדייק וכתב בדברי הרמ״ה ז״ל והוא ניהו שיעור היקפא יתירתא דגרם פנימי לחיצון ור״ל מה שאמרו בגמרא דכיצד הרגל הנ״ל שאני התם דגרם היקפא יתירתא צריך לשלם לפי הנאתו וכתב (ר״ת) [הרמ״ה] כמ״ש ומסיק עוד וכ׳ והוא ניהו שיעור היקפא יתירתא כו׳ ר״ל הוא ג״כ מוכח מהגמרא דקאמר דגרם לזה היקפא יתירתא דמשמע הכי ישלם לו לפי הנאתו וק״ל כדקיימא השתא בתברתא כמה הוי כו׳ תברתא ל׳ תשבורת ר״ל רואין כאילו כל קרקע של הה׳ נשברים ונחתכים לרצועות וכל רצועה ורצועה רחבה אמה ומשערים כמה יש בכולן יחד ואח״כ משערינן שדה האמצעי בפני עצמו ג״כ כמה אמות יש בהן ורואין כמה הגיעו שיעור אמות של האמצעי נגד ערך של כל הסך ואם הוא השליש מן כולן אז יתן האמצעי שליש דמי ההוצאות ואם רביעית יתן רביעית ואם פלגא יתן פלגא. ואין להקשות למה כ׳ הרמ״ה דחזינן כמה הוה אי פלגא פלגא הול״ל לשער כמה תגיע ההוצאה על כל אמה ואמה ואחר שידענו כמה אמות יש בשדה האמצעי כך יתן הוצאות לפי ערך האמות דודאי ק׳ מאוד לחלק ההוצאות על כל אמה דלפעמים לא יגיעו על אמה אלא דבר מועט דאין בו שיעור מטבע וגם בקל יוכל לשער תשבורת דכל הה׳ שדות יחד מאשר ישער הד׳ בפני עצמן והחמישי בפני עצמו ונתבאר ממ״ש דשיעור תברא זו הוא דוקא בזה שהקיף בחוץ לחמשתן אבל כשהקיף בינו ובינו מבפנים צריך עכ״פ ליתן חצי ההוצאות וק״ל:
וצ״ל לפר״י דאף אם גדר כו׳ נראה דמשום אורחא דמלתא קאמר לפר״י דאילו לפירש״י שפי׳ שהקיפו בפנים סביב שדהו אז לא שכיח דכי גדר הניקף ברביעית (שהיה) [שיהיה] פתוח באותו צד כלל וק״ל:
אא״כ גדר המקיף כו׳ פי׳ והוא לא מיחה אבל כל שרוצה למחות מוחה וכמש״ר לעיל: